האם את/ה מכיר/ה את ההיסטוריה של השפתון?

שְׂפָתוֹןלא היה פופולרי בקרב מהגרים פוריטנים בארצות הברית במאה ה-18. נשים שאהבו יופי היו משפשפות את שפתיהן בסרטים כדי להגביר את הוורדרדות שלהן כשאף אחד לא הסתכל. מצב זה הפך לפופולרי במאה ה-19.

במהלך הפגנות הסופרג'יסטיות בניו יורק בשנת 1912, פמיניסטיות מפורסמות מרחו שפתון, והציגו את השפתון כסמל לשחרור האישה. בארצות הברית בשנות ה-20 של המאה ה-20, הפופולריות של הסרטים הובילה גם לפופולריות של השפתון. לאחר מכן, הפופולריות של צבעי שפתון שונים תושפע מכוכבי קולנוע ותניע את המגמה.

לאחר סיום המלחמה ב-1950, שחקניות הפכו את הרעיון של שפתיים שנראות מלאות ומושכות יותר לפופולריות. בשנות ה-60, עקב הפופולריות של שפתונים בצבעים בהירים כמו לבן וכסף, נעשה שימוש בקשקשי דגים כדי ליצור אפקט מהבהב. כאשר הדיסקו היה פופולרי ב-1970, סגול היה צבע שפתון פופולרי, וצבע השפתון המועדף על פאנקיסטים היה שחור. חלק מתומכי הניו אייג' (הניו אייג') החלו להכניס מרכיבים צמחיים טבעיים לשפתון. בסוף שנות ה-90, ויטמינים, עשבי תיבול, תבלינים וחומרים אחרים נוספו לשפתון בכמויות גדולות. לאחר שנת 2000, המגמה הייתה להראות יופי טבעי, וצבעי פנינה ואדום בהיר נמצאים בשימוש נפוץ יותר. הצבעים אינם מוגזמים, והצבעים טבעיים ומבריקים.